<h1>ארחות חיים הלכ' טרפות סימן ד'</h1>
<h2>דף מה.</h2>
המוח עצמו שנקב או נתמעך פי' שנתגודד ונבדל מן העצם כיון שהקרום קיים כשרה. ואם נשפך כמים או כדונג שנמס מפני חום האש אע"פ שהקרום קיים טרפה.
<h2>דף מה:</h2>
הלב שנקב לבית חללו בין לחלל גדול של שמאל בין לחלל קטן של ימין טרפה ואפילו במשהו אבל אם נקב הבשר ולא הגיע לחלל כשרה. ודוקא על ידי חולי אבל על ידי קוץ או מחט טרפה (שאם) שמא נקב אחד מהאיברים שנקיבתן במשהו וכתב הרשב"א ז"ל שאפילו נמצאת מחט בחלל הבהמה טרפה מחשש זה. וקנה הלב והוא המזרק הגדול היוצא ממש לריאה הרי הוא כלב ואם נקב בחללו במשהו טרפה.
<h2>דף מח.</h2>
המרה שנקבה ואין הכבד סותמה אע"פ שהנקב סמוך לכבד טרפה ואם הכבד סותמתה מותרת כלומר אם נקבה במקום שנדבקת בכבד שזו דרך גדולה והוה ליה סתימא מעליא. גרעינה שנמצאת במרה אם היא כזית שראשה חד אסורה שהרי נקבה אתה כשנכנסה ולא הוכר הנקב מפני שהוגלד פי הנקב. ואם היא כגרעינת התמרה שאין ראשה חד אין לחוש שנכנסה בושט ונקבה המעים ויצאה ונקבה ג"כ המרה אחר שאין לה עוקץ לנקוב כ"כ אלא ודאי אומר שבקנה נכנסה ונשתלשלה בכבד ונכנסה במרה דרך סמפון המרה שפתוח בכבד ואע"פ שלא יוכלו עכשו להוציאו דרך אותו סמפון יש לומר שמא נתפח שם או מרוב נענוע הבהמה נדחק ונכנס שם מעט מעט. וכתב הבעל העיטור ז"ל דאפילו בגרעינת הזית מסתברא דוקא כי ליכא למרירתא קמן אבל אי איתא קמן והיא שלימתא שריא כדפסיקינן גבי מחט שנמצאת בריאה דכל היכא דאיכא למימר סמפונא נקט ואתאי כשרה הכא נמי מאי דטריף התם טריף הכא ומאי דמכשר הכא מכשר התם וכן דעת הר"ש ז"ל.
